הגורם העיקרי המשפיע על העמידות של טיט מלט הוא יחס המלט-מים, שקובע ישירות את אטימותו, עמידות להקפאה- והעמידות בפני קורוזיה כימית על ידי שליטה במבנה הנקבוביות הפנימי של המרגמה.
בנוסף, גורמי המפתח הבאים משפיעים באופן משמעותי גם על עמידות-לטווח ארוך של טיט:
יחס מים-צמנט (גורם ליבה): יחס מים-מלט גבוה מדי מוביל להיווצרות של נקבוביות רבות לאחר שעודפי המים מתאדים, מה שמפחית את הצפיפות והופך את המרגמה ליותר רגישה למחזורי הפשרה- של הקפאה, חדירת מים וקורוזיה כימית, ובכך נחלשת באופן משמעותי. שליטה ביחס המלט- במים היא המדד העיקרי לשיפור העמידות.
איכות חומר ופרופורציות ערבוב
איכות המלט: הרכב המינרלים ועמידות המלט בפני קורוזיה משפיעים ישירות על העמידות. לדוגמה, מלט עמיד לסולפט- יכול לשפר את העמידות בפני קורוזיה כימית.
תכולת בוץ חול והדרגתיות: תכולת בוץ גבוהה או הדרגה ירודה יפחיתו את צפיפות הטיט ויגדילו את הסיכון לסדקים.
שימוש בתערובת: הוספה מתאימה של חומרי איטום וחומרים מפחיתי מים- יכולה לשפר את האטימות והצפיפות, אך יש לשלוט במינון.
תהליך בנייה וצפיפות: ערבוב לא אחיד, רטט לא מספיק או יישום מוגזם עלולים להוביל בקלות לאזורים חלולים ולסדקים בשכבת הטיט, לפגוע בשלמותה ולהאיץ את חדירתם של חומרים חיצוניים מזיקים.
תנאי ריפוי (אחריות מפתח): הידרציה של צמנט דורשת סביבה לחה מתמשכת. ריפוי לא מספיק (כגון חוסר כיסוי או השקיה בטרם עת) עלול לגרום לסדקים להתכווצות פני השטח, להשפיע על התפתחות החוזק והעמידות. המפרטים מחייבים ריפוי מים להתחיל יום אחד לאחר הבנייה ולהמשיך לפחות שבעה ימים.
השפעות סביבתיות: חשיפה -לטווח ארוך למחזורי הפשרה- של הקפאה, תנאים רטובים ויבשים מתחלפים, קורוזיה כימית (כגון גשם חומצי ותרסיס מלח), או סביבות פחמול יפגעו בהדרגה במבנה הטיט. צפיפות ראשונית טובה ואטימות הן בסיסיות לעמידה בפני נזקים אלו.